הלקוחה

הלקוחה שלי היא elisa nalin - אליסה נלין סטייליסטית מפריז.
הלקוחה שלי היא בחורה אקלקטית עם אהבה גדולה לצבעים ולפריטים שובי עין.
מציפה את עצמה ואת ביתה בפריטים מכל העולם ובכך יוצרת סגנון המיוחד לה.

משטיחים להשראה...

במחשבה לאן ארצה ללכת משלב האוסף אל נושא ההשראה ניסיתי לחשוב מה הכי מעורר אותי באוסף ובשטיח האהוב עליי בפרט, הגעתי למסקנה שהדבר שמפליא אותי ביותר הוא שבתור ילדה הסתכלתי על אותן נשים שמתאורות על גבי השטיח כנשים חזקות עשירות ומאושרות, כאלו שמלאות בכל טוב סביבם, וכאשר התבגרתי ויצרתי לעצמי את סיפור ההרמון בראש, כל העושר, העוצמה והזוהר לפתע נראו מזוייפים ולא קיימים.
דומה לאותה תחושה שליוותה אותי בביקור  בביתה של סבתי לאחר פטירתה.
המסקנה הזו הביאה אותי להתעסקות בנשיות ובעולם שמציג לנו תעתוע מסוים, בכך שניתן להסתכל עליו בכמה אופנים ויכול להתפרש לכמה משמעויות.
מצד אחד עושר ויזאולי שלא ניתן להישאר אדישים אליו ומנגד תוכן שמספר משהו עצוב יותר,ולפעמים קצת אפל.
שני הנושאים הללו אוטומטית הקפיצו לראשי את יצירותיו של האמן הפוסט אימפרסיוניסט טולוז לוטרק ואת דרכו המיוחדת לתאר את חיי הלילה של פריס בדגש על הנשים והפרוצות.
ללוטרק יכולת מדהימה לתאר זוהר ותאורה אשר מעניקה לצופה הרגשה כאילו הוא נמצא בתוך הקברט, הצבעים בהם הוא משתמש רכים, עשירים ותורמים לאווירה.
על אף כל אלו בדמויות שאותן מתאר לוטרק יש מן העיוות, זרות מסויימת, גם כשאותה דמות תתואר רוקדת או אפילו צוחקת ניתן יהיה לראות בה שמץ של סבל, כאילו הצליח ללכוד בציור את הרהוריה של אותה דמות.
מכאן יצרתי לעצמי מעין הקשרים ויזואליים התחלתיים אשר מתארים עבורי את רעיון עליו אני מדברת.

my favorite

בתוך כל האוסף המרהיב הזה ישנו שטיח אחד שזכור לי אליו חסד ילדות כיוון שהוא היה תלוי באופן קבוע בביתה של סבתי.
השטיח עלה יחד עם משפחתי ממרוקו כך שניתן להעריך שגילו עומד על לפחות 60 שנה ( פנסיונר! ).
הסצנה שמתוארת על גביו היא של שש נשים ( שתיים מתוכן הן שפחות ) בשעת פנאי אשר כל אחת עוסקת במלאכה מפנקת אחרת, אחת מעשנת נרגילה בזמן שמעסים את כתפיה, השנייה משחקת קלפים, השלישית שותה קפה והרביעית מחכה שהשפחה תסיים למזוג לה את הקפה...
כילדה הסתכלתי על השטיח בתמימות ובהערצה ועם הזמן כשבגרתי המצאתי לעצמי בראש סיפור סביב הסצנה שמתוארת בשטיח.
מבחינתי אותן הנשים היו למעשה נשון הרמון, ארבעת הפילגשות של איזה שייח או סולטן אשר את זמנם הפנוי מעבירות אחת עם השנייה.

האוסף שלי

בשיעור הראשון נתבקשנו להביא אוסף.
האוסף הראשון שעלה במוחי היה אוסף של מרבדים מרוקאיים שנמצא ברשות משפחתי מזה שנים.
למעשה האוסף לא מוגדר כ"אוסף" אצלנו בבית אלא כמעין אוצר מסורתי שרובו הגיע עוד מביתה של סבתי...
את הבית של סבתי ניתן לתאר כבית של סבתא מרוקאית טיפוסית, לאלו מכם שאינם מכירים את האויירה עליה אני מדברת  אני אספר שמדובר בבית חם מלא בריחות וצבעים.
לאחר פטירתה נמכר הבית ועברו כמה שנים מאז ראינו אותו, אך לכל הנכדים היה את אותו זיכרון חרוט בראשנו על בית ענק, בעל חצר עצומה, שבתוכו מסתתר חדר אותו נהגנו לכנות החדר האדום ( כיוון שכל הרהיטים בו היו בצבע אדום , בורדו חזק ), חדר שכילדה היה קסום וגדול ממדים בעייני.
בערך כשבע שנים לאחר שנמכר הבית, באחת מן האזכרות ליום מותם של סבי וסבתי (אותן נהגנו לערוך בבית הכנסת במורד הרחוב ), החלטנו לעשות עלייה לרגל אל הבית, ולבקש מן הדיירים החדשים להציץ אל מה שהיה ניצוץ הילדות שלנו.
כבר בכניסה הכה בנו פער השנים והבנו כמה נקודת מבט של ילד משתנה לאורך השנים ומקבלת פרספקטיבה שונה (ובמקרה הזה חבל....), החצר העצומה נראתה ככניסה כמעט רגילה ואף מעט קטנה יותר, הבית היה לא יותר מדירת שלושה חדרים ומטבח, והחדר האדום, היכל התהילה של הבית לפתע קיבל מראה קטן עד כדי קלאסטרופובי.
בבית לא נעשו שינויים פיזיים משמעותיים, השינוי היה בעיקר אנושי ובבגרות שלנו, הנכדים.
ייחודו של אוסף השטיחים הוא שמספיק מבט אחד בכל אחד מן השטיחים באוסף בשביל להבין על איזו אווירה אני מדברת ועל איזה תחושות נוצרות בילדה שעומדת מול עושר צבעוני וטקסטילי שכזה.
שמם של השטיחים במרוקאית הוא "קורצה די טנזה" ( נסו לקרא את זה במבטא מרוקאי כבד... )
ובניגוד לשטיחים רגילים, אלו לא נועדו לבודד אותנו מהרצפה, אלא לתלייה על הקירות, ממש כמו תמונות.
במבט אל השטיחים ניתן לראות סצנות שונות לאו דווקא מהמציאות המרוקאית כמו ריקוד ספרדי, רכיבה בשלג, פנאי של נשים מרוקאיות ועוד שונים ומשונים...
המשותף לכל אותם שטיחים הוא שהם כולם עשירים בצבע ופרטים.
כיום, אצלנו בבית השטיחים לא תלויים דרך קבע על הקירות.
 בארועים  מסורתיים וחגיגיים ( כמו מימונה וחינה ) אנחנו נוהגים להוציא אותם ולתלות על הקיר.
מיותר לציין שכאשר הבית כולו עטוף בשטיחים הוא מתמלא באווירה מיוחדת ועשירה.
למטה אפשר לראות חלק מן השטיחים בתצלומים, את חלקם קצת קשה לצלם בפריים יחיד בגלל גודלם.